גינון קהילתי – מגמה חדשה המשלבת סביבה וחברה.
דבי לרר-מתכננת קהילתית.

גינון וקהילה אינן שתי מילים שאנחנו רגילים לראות יחדיו. הגינון העירוני הסטנדרטי בישראל מתוכנן ומנוהל על ידי 'מביני דבר' מהרשות, והציבור, אותו גוף חסר פנים שלמענו נוצרו הגינות, נהנה או שלא נהנה ממה שתוכנן עבורו. הבעיה עם המודל הזה היא, שבמקרים רבים אנו מקבלים אוסף של גינות דומות זו לזו, חסרות יחוד ואישיות משלהן, שהאמירה האישית של התושבים שחיים בקרבתן לא באה כלל לידי ביטוי. כאשר אבקר בגינה זו או אחרת לא יהיה לי כל מושג האם זו גינה ברעננה, כפר-סבא, קריית גת או קריית שמונה, ומי הם התושבים שגרים בסביבה.
רבות מגינות אלו סובלות לעיתים קרובות ממעשי וונדליזם ומזלזול קשה של התושבים ברכוש הציבורי.
במקרים אחרים נקבל גינות מטופחות היטב שעלות אחזקתן יקרה לרשות, אולם איש אינו פוקד אותן והן נותרות שוממות וחסרות חיים.
במודל הקיים כיום אין היזון חוזר או בדיקה מעמיקה לגבי הרצונות והצרכים של הקהילה המשתנה באופן טבעי, (התבגרות אוכלוסיה, כניסה של תושבים חדשים לאזור וכד'), וכמובן אין תכנון שנעשה בהתאם לרצונות אלה.
בנוסף, התרחקה התרבות העירונית זה מכבר מצורת חיים קהילתית התומכת ביצירת קשר אמיתי בין אנשים. בעידן של הפרטה גורפת, מחירי נדל"ן מטורפים, ניכור עירוני ומאבק קשה לשימור השטחים הירוקים בסביבה העירונית, נוצר צורך אמיתי לחיבור מחודש בין התושבים לבין סביבתם, ובינם לבין שכניהם.

כיצד מחברים שוב את התושבים לסביבתם וזה לזה, יוצרים שוב תחושה של יחד ושל "מקום" או שכונה, ומפתחים גינות אישיות יותר ובעלות יחוד הנשמרות היטב ע"י התושבים?
שאלה זו העסיקה אותי רבות.
הגינון הקהילתי המאפשר תהליכים חברתיים, סביבתיים ותרבותיים שלא מאפיינים את המודל הקיים, הוא בשבילי המענה. הגינון הקהילתי קושר מצידו האחד את עיצוב המרחב הפתוח במתחם המגורים העירוני, ומצידו האחר תורם ליצירת קהילה מעורבת ואכפתית, ולהגדלת יכולת ההשפעה של התושב על המרחב הציבורי באזור מגוריו.

תחת ההגדרה גינון קהילתי אפשר למצוא מספר תהליכים שונים המשלימים זה את זה.
* גינות שונות בעיר בשטח ציבורי, כאשר היזמה ליצירת הגינה באה מתושבי השכונה שקצה נפשם בערמות האשפה ליד ביתם, והחליטו לעשות מעשה.
* תהליך שיתוף הציבור בתכנון ובביצוע ליצירת גינה באזור מגוריהם. רמת מעורבות הציבור משתנה בהתאם לשיתוף הרשות, רצון התושבים וכד'.
* שטחים ציבוריים המחולקים לחלקות, שמושכרים לתושבים לגידול ירקות, צמחי תבלין, פרחים לנוי ולקטיף וכד'. נקרא גם חקלאות עירונית.

בשביל מה זה טוב? בחלקות הגינון אותם מעבדים התושבים בעצמם, או שהיו שותפים מלאים לתכנון ולביצוע שלהם, נוצרים מגוון ועושר תרבותיים סביבתיים ומרחב ליצירתיות גננית, שאינם קיימים בגינות הציבוריות הרגילות, או בגינות של הבתים המשותפים.
שטחי הגינון שפותחו ע"י התושבים או בעזרתם נותנים מענה אסתטי ואקולוגי לשטחים מוזנחים, מאפשרים פתיחות וקרבה חברתית ויוצרים קהילה מעורבת שלוקחת אחריות על מרחב מגוריה.
בגינות קהילתיות פעילות, חוגגים התושבים ביחד חגים ואירועים שונים, יוצרים כר פורה לחילופי ידע ועזרה הדדית, מקיימים פעילויות חברתיות שונות ויוצרים תחושה של "ביחד".
נגע לליבי במיוחד סיפור שסיפרה לי תושבת באחת השכונות בה עבדתי, כי היא ובעלה חשבו לעזוב את האזור, אולם מאז שפיתחנו יחד את הגן השכונתי, נוצרה אוירה כל כך טובה בשכונה סביב הגינה שהם וויתרו על המעבר.
מעלה חשובה נוספת היא, ששטחים ציבוריים פתוחים שהקהילה הייתה שותפה מלאה לתכנון ולביצוע שלהם, נשמרים טוב הרבה יותר וסובלים פחות מהשחתה שמאפיינת גינות ציבוריות.
בעבודה באזורים של שכבות מוחלשות, תהליכי שיתוף בתכנון ובביצוע הגינה, תורמים רבות להעצמת המשתתפים, ליצירה של הישג משותף, להחזרת האמון בממסד ובנציגיו (במידה שהיו שותפים לתהליך), וליצירת פינה מטופחת, אישית ועם אמירה ייחודית משלהם.
בארץ נפוץ במיוחד רעיון הגינות הקהילתיות בירושלים, שם אומץ בחום ע"י החברה להגנת הטבע וגרעין דב"ש.
גם בת"א, חיפה, מודיעין, שהם, באר שבע ומקומות נוספים ישנן התארגנויות קיימות.
תהליכי שיתוף ציבור/קהילה בתכנון ובביצוע המרחב הציבורי נפוץ במקומות שונים וברמות שונות של שיתוף.
שטחי חקלאות עירונית קיימים כעת בראשון לציון, במודיעין, בכפר-סבא, ובמקומות נוספים.

ומה לעתיד …
היכולת להפוך רעיון יפה ומבורך זה למשהו שהוא מעבר לפעילות של קומץ משוגעים, תלוי הרבה בפתיחות של הרשויות, וביכולת שלהם לאמץ את הרעיון ולהוליך אותו קדימה.
יחד עם זאת, ניתן להניח שכחלק מהמגמה העכשווית של "החזרה לטבע", עליית הנושאים האקולוגיים-חברתיים על סדר היום הציבורי והאישי, והשאיפה לחיי קהילה פעילים, ילך ויתפשט הרעיון של גינון קהילתי בארץ.

החזון שלי הוא שבכל מקום בארץ ישותפו התושבים בהליך אמיתי של תכנון הגינה, ולאחר מכן ישולבו בשלבים רבים של הקמתה. כך תוכלנה הגינות "הרגילות" שחוזרות על עצמן להפוך "למקום" לפינה אישית וייחודית המביאה לידי ביטוי את הכוחות היצירתיים החיים בקרבתה. ניתן יהיה לשתף אומנים מקומיים שישלבו את יצירותיהם בתוך הגינה, גננים תושבי האזור יוכלו להוסיף מניסיונם המקצועי ותושבים יצירתיים אחרים שרוצים לתת יד יתקבלו בברכה.
תפקידם של המנחים לאפשר תהליך יצירתי ורגיש תוך הקשבה אמיתית לרצונות ולצרכים של התושבים.  תכנון משותף המשקף את רצונות התושבים תוך תאום מלא עם היכולות והמגבלות התקציביות של הרשות. תהליך שיחבר מחדש בין התושבים ובין סביבתם, תוך בניית קהילה אכפתית ומעורבת השומרת על סביבת מגוריה.

הכותבת:
דבי לרר– מתכננת קהילתית, מנחת תהליכי שיתוף ציבור ויצירת גינות קהילתיות.